על הסף |
 (אין הצבעות) |
מול הארון.
מחפשת, מודדת,
מסכה להיום
שתתאים לשמלה
ולעצב.
דועכת לאט
לתוך מחשבות,
לגמרי על כלום.
עוד מאז נשארו צלקות,
ועדיין…
כל יום אני מושיט לך יד.
כל יום אני נותן הכל.
שלא תפלי לי,
שלא תרצי ליפול.
פיות צוחקים
סביב שולחן משקאות.
ביניהם נעלמת.
בוהה באוויר,
או בקיר,
או בזוג מתנשק בפינה.
הכאב מתפשט,
מְחזה לְגרון.
הדמעות מפחדות,
מתחבאות,
ושורפות בעיניים.
כל יום אני אושיט לך יד.
כל יום אני אתן הכל.
שלא תפלי לי,
שלא תרצי ליפול.
המראה |
 1 הצבעות עד כה
5.00 מתוך 5 |
שקט שורר במכתש עזה,
שקט בעמק שומרון.
מקריא הקריין,
משתנק
ומוסיף בדמעה: "ניצחון."
הכל כרגיל בבית כלא טייבה,
ובבית מעצר רמלה-לוד.
מוסר כבוד השר,
מחייך
ומוסיף מאושר: "ביטחון."
אין זאת במעשה,
רק בכוונת הלב.
אך אין בדם הבדל,
בין שבע לרעב.
והמראה בצד שוכבת
כבר נמאס לה מלבכות.
ממרחק היא מסתכלת
על תפריט של חרבות.
שירים להדר |
2 הצבעות עד כה
5.00 מתוך 5 |
שירים להדר,
ולהוד, ולחן.
במיוחד לחומם,
שרדפתי.
שקרים שסיפרתי
מספיק פעמים,
עד שהפכו
זכרונות.
שירים למחר.
להיום, לאחר.
במיוחד לעבר
שמחקתי.
דפים שפתחתי,
ספרים חדשים.
דמו האחד
לשני.
ובין השורות,
תמיד מתחבאים,
כאבים ישנים
שזנחתי.
ותוהה אם אולי,
בין כריכות וכרכים,
יודעים הם לקרוא
גם אותי.
אבן מדבר |
 3 הצבעות עד כה
4.67 מתוך 5 |
מעולם לא אהבתי לשחות.
נשנק בלי אוויר, נושם דליי מים
עולה ונופל, מכה בידיים
והנה אני, לחוץ ומפוחד,
כל כוחי מנסה לא לטבוע.
חותר ומדווש, רודף ונושף,
מנסה אל החוף להגיע.
מעולם לא אהבתי לשחות.
כבר שנים שהחול החזיקני.
נזרקתי לכאן בטעות.
והנני שוקע, שלא ברצוני,
מבקש ביטחון-אי, וודאות.
הרי מסביבי, כמעט כדגים,
כולם כאן שטים כה בנחת.
בזאת התאמנו הם, כל החיים.
ואני, אבן מדבר,
מעולם לא אהבתי לשחות.
יום חול |
4 הצבעות עד כה
5.00 מתוך 5 |
ערב שבת,
מזור הוא לחול.
צולל לבקבוק
של אפטרשייב זול.
מועד, מדרגות.
דלת – בעיטה.
נושר ארוכות
אל תוך המיטה.
הכל בלי צבעים,
גוונים של אפור.
מבט מזוגג.
בניין של קלפים
ואתה על הגג.
שמש, משרד,
ורידים בעיניים.
הר-געש בראש,
כבדות עפעפיים.
אינם מופתעים -
כבש תועה.
זמזום מתרוצץ,
אין עדר קורא.
הכל בלי צבעים,
גוונים של אפור.
מבט מזוגג.
בניין של קלפים
ואתה על הגג.
אובד בידיעה.
אילתור של נתיב.
מצר את הדעת,
הדרך מרחיב.
נופל ומחשב
את טיב הפגיעה,
ממציא תסריטים
על רוך אדמה.
פטר |
8 הצבעות עד כה
4.25 מתוך 5 |
פטר הקטן התבגר.
סבא מזמן הזדקן.
פטר אט אט שכח שעליו
לא לחצות את הגדר.
פטר שלנו גדל.
פטר ויתר על הכלל.
זה לא מעניין אמר לזקן,
והלך אל חבריו.
פטר עצמו הוא כבר סב.
סבא נפטר אשתקד.
יצא הזאב ממקום מסתורו,
וברגע הכל נאבד.
פטר חשב כשאזלו רגעיו
על מה שאמר לו סבו.
אך פטר גיבור ופטר חכם.
הנס שקרה לו לא שב…
גשם |
6 הצבעות עד כה
3.83 מתוך 5 |
גשם של מתכת.
מתנות מהשמיים.
כל אחת תיקח אחד,
ויהפוך מיד לשניים.
בואו חברים מהר ונשחק בהריסות.
באים אותנו לפזר, לפי משמע האזעקות.
מתחבא מאחורי
זכר בניין הרוס נטוש.
ושם גיורא עוד סופר,
מאזין לכל רשרוש.
אך מתעלם משתיקתכם,
אותם פסלים בדמות אדם.
צורחים חריש לאיש אדיש.
אומר גיורא לכולם:
"מי שעומד מלפני, מאחורי, ומצדדי הוא העומד".
כי כשהרחובות ריקים -
יותר בטוח לשחק.
וכשהביתה נכנסים -
יש את הנשק לפרק.
וחשוב לא לאחר, ומזרים להישמר
ואמבולנס בדרך כלל מוביל
חבר מביא חבר,
למעגל של כאב שלא עובר
שלא עובר,
אבל חשוב לא לוותר
לא לוותר,
כשהם אומרים שהם הגיעו לעמוד קודם…
"מי שעומד מלפני מאחורי ומצדדי הוא העומד".
משמרות |
8 הצבעות עד כה
3.88 מתוך 5 |
שוב הרחוב שקט.
ומחלון
נתמר רעש נסתר.
דרך עמעום חומה
הד צעקה.
הס! זה רחוב שקט!
מכל משמר נשמור.
כל קול צרחה נקבור.
רוגע ישרור.
דממת דם תידום
לילה ויום.
מכל משמר נשמור מן האיום.
כך הרחוב שקט.
הס! זה רחוב שקט!
ונסתיר קול
צלילי התפרקות.
גם אם קיר יקרוס,
אז נחריש
ההתרסקות.
הצגה |
8 הצבעות עד כה
4.25 מתוך 5 |
כשקרן אור פוגעת בי,
כאב מציף את גופי.
כמו להבי אור
בתוך עיניי.
נוהם קללה ומסתובב.
שבוע שאיני ישן.
רק שלא יראו,
שלא ידעו -
מה קרה.
קורס, נשבר, שואל לְמה?
ואז חוזר להמולה.
לובש חיוך "כלום לא קרה".
לובש חיוך שלא גורר
שיחה.
הולך לצד רק לשנייה.
נושם, בוכה, ובפינה -
שקט, בודד,
וזה לא רע -
נורא.
כמו אמן על הבמה,
הופך הכל למעין
מופע אימים
שלא נגמר,
להצגה.
אורות הכביש |
8 הצבעות עד כה
4.38 מתוך 5 |
עובר עוד רמזור,
בדרך הלאה.
אורות הכביש חולפים אט על פניי.
ממשיך וממשיך,
בלי שום יעד.
אספלט וגלגלים בפעולה.
פונה
ימינה ואז שמאלה,
וימינה ואז שמאלה.
עוצם מעט עיניים.
לוקח נשימה.
שומע צופרות וציפורים.
מושיט ידיי אחורה.
הרגל ברצפה.
שישים, תשעים, ומאה ארבעים.
סוטה
ימינה ואז שמאלה,
וימינה ואז שמאלה.
כששלפו אותו בסוף,
מתוך ההריסות,
התאספו והתלחשו ההמונים.
ואמרו בחדשות,
שהוא אמנם אידיוט -
אבל עשה את זה בגלל הסקרנים.