כלוב זהב

כלובי זהב מנצנצים,
בין כדורים ללחצים
לוקח כשמייעצים,
וזה מרגיע

הכאבים שבחזה.
וכמו באיזה מחזה,
"חייב להימשך הזה"
אני מריע

בין אזהרות לתמרורים
אוטם סכרים מחוררים.
אין חששות או הרהורים -
זה עוד יגיע.

בין שתי ידי זרנוק דולף.
הנה נפרקת עוד כתף.
אך עוד אינני מתעייף.
צועק, מודיע.

כך מתחילה עוד התכווצות.
גוררת גל התפוצצות.
רוקח בהתרוצצות
אותי יושיע.

"טוב רע שלא קרה לך"
אז מסנן באנחה.
כן, זו הכי הרבה שמחה
שהוא מביע.

אז ישאירני מיותם,
גאה בעוד חור שנסתם.
שוב "אחרון, אחרי זה תם."
אותי משביע.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.