עברו חודשים

באופל הליל, שורות של עצים
מסתירות את אשר שאירע כאן.
תנועת נדנדות, ריקות מילדים
רק הרוח נשאר לו עימן.

עומד על רציף,
מחכה לרכבת.
נדמה שחיי
נשרפים
בין רכבות.

עוד רעם רועד, וגשם יורד,
מרטיב הספסל והדרך.
עבים מתאספים, שמיים בוכים
כקהל נתינים במות מלך.

יושב בביתי,
מצפה לשיחה.
חושש שחיי
סובבים
סביב הודעות.

רק פרח בודד, נבול ומפוחד,
נלכד לו נטוע בקרקע.
נוטף ובוכה, שניהם כאחד
זוכר ואינו ממשיך הלאה.

שוכב במיטה,
מוותר על ללכת.
רואה את חיי
קורסים
בין חלומות.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.