שש בבוקר

שוב לילה מול חלון.
השקט הזה
ממכר.

כאב בעיניים
אומר לי לישון.
אני ער.

כל כך מוקדם,
שמאוחר.
כל כך חשוך,
שכבר אור.
כל כך, כל כך,
שהפסקתי לספור.

עוד זריחות ושקיעות
עוברות בין תריסים,
בלי הפסק.

בלחצים ושבירות,
הגוף אט קורס,
מתרסק.

אולי אם אלך,
יפסיק כבר לכאוב.
אם אלך יהיה,
לילה טוב.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.