שיר זיכרון
7 במאי 2011
שיר זיכרון
לעצמי, כי שכחתי.
עברו לא מעט חודשים.
תמונות חזקות, שבְנדר צרבתי,
דהו לאיטן במוחי.
דרך עפר, שאליה נכנסתי
מלאה עקבות וסלעים עכורים.
מבלי לשים לב, פנייה שלקחתי,
הפכה בגדי שרד – לסחבות איכרים.
ענן של אבק, בנוסעי אז עוררתי.
הנה הוא שוקע, בפני כל עוקביי.
רק בסיבוב, לבסוף, אז הבחנתי,
שיש עוד בכלל עוקבים אחריי.
ואני לתומי, כלל לא הבנתי,
שאיני אחרון,שישנה שיירה,
ושדרך עפר, אמנם מפתה היא,
אך לא לטובת אנשים היא נוצרה.
שיר זיכרון,
על הבוץ שאכלתי,
מדמעות ועפר מובילים.
הרבה הבטחות, שמהן התעלמתי
ברצותי להגיע, לצד השני.