על הסף
25 באוגוסט 2010
מול הארון.
מחפשת, מודדת,
מסכה להיום
שתתאים לשמלה
ולעצב.
דועכת לאט
לתוך מחשבות,
לגמרי על כלום.
עוד מאז נשארו צלקות,
ועדיין…
כל יום אני מושיט לך יד.
כל יום אני נותן הכל.
שלא תפלי לי,
שלא תרצי ליפול.
פיות צוחקים
סביב שולחן משקאות.
ביניהם נעלמת.
בוהה באוויר,
או בקיר,
או בזוג מתנשק בפינה.
הכאב מתפשט,
מְחזה לְגרון.
הדמעות מפחדות,
מתחבאות,
ושורפות בעיניים.
כל יום אני אושיט לך יד.
כל יום אני אתן הכל.
שלא תפלי לי,
שלא תרצי ליפול.