ארזים

ככל שנגדל, כעץ האלון,
כך גם תתעבה קורתינו.
בעוד טבעות של קליפות ישנות,
אחת לאחת לא תדמה.

והנה נלבש מעטה מלכותי,
שיתאם טעמי טועמינו.
ותל של דמויות, בתוכנו נשאיר.
שניה ראשונה תכסה.

ויבוא אז ההוא, מגימל שלישית,
ויגיע הזה משין גימל,
ויראו הבצל, מתקלף לו קלות,
ועלם עומד למולם.

וכל ביצורי וחומות הילדות,
הרי כאבים הם של פעם.
ובכל זאת, למרות, ואף על פי כן,
עוקץ העקצוץ בגרון.

לא לחץ, אולי, רק חוסר נוחות,
סומר בעורפי כמו רעם.
כי, הרי, כבר שנים שאינני פוחד
שוב להיות
אחרון.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.