חשבון וללכת

כבר הגיע סוף הערב,
הם את האורות פותחים.
עוד אחת מוריד אל קֶרֶב,
את הכיסאות הופכים.

אז חיוך חצי סולח
(זה שבא בלי מבטים).
מים על דלפק דּוֹלֵחַ –
ביניהם הם מתלבטים.

והוא עוד נשאר.

שמע, זה רק שמאוחר,
מה אם תבוא מחר?

מספר שוב על הפעם,
משהו שהוא ראה.
מתלונן על חוסר טעם,
ועל מרירות קבועה.

למולו פתקית מונחת.
בתירוץ הוא מתבזה.
מבינים בחוסר נחת,
אין מה לעשות עם זה.

כעבור שעה תהינו,
אם יש דרך לעזור?
הוא צוחק אומר "הבינו,
לא נראה לי שאחזור."

והנה הוא קם.

שמע, זה רק שמאוחר,
אפשר שתבוא מחר?

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.