דד-ליין

לפתע רועש.
מתכווץ, מסתנוור.
והראש אט זוכר,
כך מרגיש כשאני
מתעורר.

בוקר טוב, ממלמל.
ותוהה לפעמים,
איך כולכם כה שלמים
עם לילות שהפכו
לימים?

לא מפסיק. לא עוצר.
(לפחות לא אמור)
אם זה על הנייר,
אני בסדר גמור.

אז עוד פעם כועס.
מעניש, מתענה.
שוב תפסתי עצמי
כך באמצע היום
נהנה.

זו בושה, וחרפה,
וראוי לגינוי,
שהעזתי לחשוב
שמגיע לי רגע
פנוי.

לא מפסיק. לא עוצר.
(לפחות לא אמור)
אם זה על הנייר,
אני בסדר גמור.

אז הגוף מתפרק,
ושורף באישון,
כשהראש כבר נופל,
אז הגיע הרגע
לישון.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.