שבירה

רק עוד אחד, אחרי זה סיימת.
אחרי זה תוכל לעזוב.
עכשיו זה עכשיו, אחר כך עוד כמה.
אין לָמה לשבת לחשוב.

קצב תופי נקודות שבירה
אליו כל היתר רוקדים.
ובמראה, כל מבט שחולף
הולך משנה הפנים.

מרגע לרגע, בשצף ולחץ
הזרם מושך לפנים.
ואין בי הכוח
אף לא לנווט לצדדים.

שקיעה עשויה מקוים אדומים,
אורה אט דועך אל האופק.
שם אוזניות, אולי אז יפסיק,
לפעום באוזניים הדופק.

צעד אל צעד, ההוא שהיה כאן,
הלך והוחלף לימים,
באיש שמולכם,
שלא מתרגש כבר,
ולא מתעניין בפרטים.

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.