אבן מדבר
18 ביולי 2010
מעולם לא אהבתי לשחות.
נשנק בלי אוויר, נושם דליי מים
עולה ונופל, מכה בידיים
והנה אני, לחוץ ומפוחד
כל כוחי מתאמץ לא לטבוע.
חותר ומדווש, רודף ונושף,
מנסה אל החוף להגיע.
מעולם לא אהבתי לשחות.
כבר שנים שהחול החזיקני
נזרקתי לכאן בטעות.
והנני שוקע, שלא ברצוני.
מבקש ביטחון-אי, וודאות.
והרי מסביבי, כמעט כדגים,
כולם כאן שטים כה בנחת.
בזאת התאמנו הם, כל החיים.
ואני, אבן מדבר,
מעולם לא אהבתי לשחות.