זכרונות על אנשים
1 במרץ 2016
שלחתי יד אל העבר,
בריכת שדים סגורה שחורה.
מושיט האצבע בהיסוס.
ואז מושך בחזרה.
יצרתי קשר להיסטוריה
שכבר התקדמה מאז.
בחששות כבדים פניתי
אל האנטר הנועז.
אז בלב כבד שלחתי
חץ עמום אל המרחק.
וכאות תשובה הגיעה
היונה עם המברק.
עוד אחת ואז עוד עשר,
לא הפסיקו הפתקים.
ואני קורא בהלם,
נאלם מהמילים.
כך גיליתי שהספר
המכיל את קורותיי,
בו ברקע ובסתר,
נקרעו פרטים בלי די.
והנה משלים כמו פאזל,
חתיכות לתוך חורים,
ומוצא תמונה נסתרת
הנחשפת בדפים.
ייתכן וזה הצבע
הורוד של השנים.
ייתכן ורק הדבקתי
מה שטוב לי להשלים.
אבל לי זה לא מפריע,
העבר הוא סיפורים.
אז אחדל מלהכריע
זכרונות על אנשים.