הצגה
5 ביוני 2010
כשקרן אור פוגעת בי,
כאב מציף את גופי.
כמו להבי אור
בתוך עיניי.
נוהם קללה ומסתובב.
שבוע שאיני ישן.
רק שלא יראו,
שלא ידעו -
מה קרה.
קורס, נשבר, שואל לְמה?
ואז חוזר להמולה.
לובש חיוך "כלום לא קרה".
לובש חיוך שלא גורר
שיחה.
הולך לצד רק לשנייה.
נושם, בוכה, ובפינה -
שקט, בודד,
וזה לא רע -
נורא.
כמו אמן על הבמה,
הופך הכל למעין
מופע אימים
שלא נגמר,
להצגה.