ים של נהרות

כלוא בים של נהרות, ואני אגם מקרח.
הם אומרים לי "זרום עם זה",
ואני רק מתבדח,
שיחכו מעט, אז יגיע הקיץ,
ואני אפשיר ואתפזר לכל הכיוונים.

ואין לי מה לומר –
אני נסגר.
רוצה מכאן הביתה.
נהיה כבר מאוחר.
אני נזהר,
שלא להעליב.

בין הרי אנשים אני הולך לאיבוד.
בין סלעי עכבות אני מוצא עצמי לכוד.
מחכה רק לחורף,
לגשמים שאיתו.
שישחררו אותי ואוכל לברוח מפה.

ואין לי מה לומר…

שוב תוהה אם טעיתי.
שוב טוען שעשיתי
החלטה הגיונית ביותר.
ובדרך למטה,
מסתכל מה נהיה איתם -
ומה נהיה ממני.

כלוא בים של נהרות,
ואני אגם מקרח.
שוקע לאט
לאט…

© 2014 כל הזכויות על האתר והחומרים שמופיעים בו שמורות לגל רביב.