ציור
20 בספטמבר 2010
זה לא סותר,
רק קצת סוטר לי
בפנים.
לראות עולם שלם
משלים
עצמו, כשבו חסר
אחד.
זה לא כואב,
רק קצת צובט לי
מבפנים.
לראות איך יופי מסתדרים
כאן, בלעדיי.
יום-יום, מצטיירת התמונה,
של סובביי והסביבה,
שמסתובבת.
והיה ואם אלך מחר,
האם אחסר לו, לצייר?
אז עולה התהייה-
היכן מיקם
את מסגרתה?
והאם גופי
נחתך לשניים?
חצי בפנים,
אבל בצד.
לא מעניין,
אף אחד.
וקיים
בעיקר כרקע.