העיר הלבנה
29 בנובמבר 2010
ערפל לבן ורך,
באחד מן הימים,
כיסה לו את גגות
גורדי השחקים.
מכוניות נסעו לאט.
עצרו בצד גם לעיתים
בשול הדרך, להביט
בגוונים הנפלאים.
ובקומה עשרים וארבע,
בדירה תשעים ושש,
מסתכל אדון למטה
ונלחץ, רועד חושש:
"במקום בבל בוערת,
בעשן שחור סמיך –
פיסה של מים מתיישבת
והכל נהיה אביך!"
התקשר, כולו מתוח,
אל בניין הכבאים,
שלא הרימו השפופרת
מהחלון כולם בוהים.
כי כשענן יורד לארץ,
וחוסם את הגבהים,
מביטים קרוב לקרקע –
אל פני האנשים.